דברי יפה לעצמך, היא לומדת ממך.

כמה סופגניות אכלת בחנוכה? כמה לביבות? נהנית או שבכית על כל קלוריה? ואם בכית, עשית את זה בשקט בחדר או קבל עם ועדה? ⁣
⁣
אני לא סתם שואלת. לשמחתי, יותר ויותר אימהות מבינות את הצורך בבניית דימוי גוף חיובי לנערות שלהן (גם לנערים) ובחיזוק הביטחון העצמי אבל אתן קוראות לי לעבוד עם הנערות שלכן ולהסביר להן שאידיאל היופי הוא בלתי מושג ויש סיבה שהוא כזה, לדבר איתן על מה עומד בבסיס הסגידה לרזון, להפוך אותן לנערות ואח"כ נשים עוצמתיות, חזקות, שמונעות מהיכולות שלהן ולא מהמראה ואז, בחג אחד, בשמונה ימים, אתן הורסות במחי יד את כל מה שאנחנו מנסות לתקן פה. ⁣
⁣
אמירות כגון" איזו חזירה אני", "למה אכלתי", "ממחר אני חיה על חסה", "דחפתי סופגנייה", "תקעתי עוד לביבה" ועוד אמירות "מרנינות" והנערה שלך שומעת. שומעת ומבינה שאת לא באמת שלמה עם עצמך, ושלאכול סופגנייה בחנוכה זה רע כי צריך להיות רזה, ולאכול עוד לביבה זה "להיות חזירה" וכל מה שאמרת לה עד היום כבר לא רלוונטי…כי ברגע האמת סגדת לרזון, לאידיאל היופי שאת כל כך מנסה לשנות ולהרחיק ממנה. ⁣
⁣
דברי יפה לעצמך, תלמדי להנות מסופגנייה טובה ואם בא לך עוד לביבה תהני. שימי גם שמנת מעל. ⁣
אם את רוצה למחרת לרוץ עוד שני ק"מ זה אחלה, אם את רוצה לקזז ביומיים סלט תהני, אבל אל תציגי את זה כעונש אלא כבחירה. אין שום רע באיזונים ובלמים וביננו, זה לא קורה רק בחנוכה. מי שמתנסחת ככה מדברת ככה כל השנה.⁣
⁣
בקיצור, זה בידיים שלנו. דברי יפה לעצמך ושימי לב מה את אומרת לידה כי היא שומעת הכל, שומעת, ומפנימה.⁣
⁣
אז כמה סופגניות אכלת?